כתב בוררות

כל מתדיין המוזמן ומופיע לדיון, מתבקש לחתום לפני הכל על קבלתו את סמכות הדיינים לפסוק ולהכריע לו בנושא התביעה. החתימה היא במסגרת כתב בוררות. כתב הבוררות הוא בנוסף, מתן סמכות לאכוף את פסק הדין לכשינתן, על בעל דין שיתחרט ויסרב לקיים את מה שהתחייב בהסכמתו הראשונה, וזאת ע"י הסמכת הדיינים ל"בוררים" לפי חוק הבוררות. פסק דין הניתן ע"י בורר הינו תקף חוקית וניתן לאשרו בבימ"ש וליישם את החלטותיו גם בהוצל"פ. בעל דין המודיע לפני הדיון שהוא מוכן לקבל עליו את הדיינים והחלטותיהם כסמכות הלכתית ותורתית בלבד, ללא מתן תוקף של "בוררים". כבר הוכרע ע"י גדולי הפוסקים מהמאתיים שנה האחרונות בספריהם (ראו מראי מקומות ב"פסקי דין" כרך ....) שדינו כמסרב לדין תורה. נוסח הקבלה בשטר הבוררות הוא "בין לדין ובין לפשרה בהתאם לראות עיניהם", אין בית דין בימינו רשאי לקבל על עצמו לפסוק דין תורה בלבד כנפסק בשולחן ערוך סימן ז' סעיף.... ולכן מי שלא מוכן לחתום על הנוסח הזה שהתקבל בכל בתי הדין בדורות האחרונים, דינו כאמור כמסרב לדין תורה (על אף אמרו שהוא מוכן "לדין תורה"), כי דין תורה הוא בבית דין, ואלו הם דיני הבי"ד. עם זאת יש לציין, כי בתי דין מסויימים שהוסיפו נוסחאות בכתבי הבוררות שלהם, והסכמות וקבלות ל"יושר" או "אף לטעות" או "לפרש ולשנות ולהפוך פסקי דין" וכו', אין זה בכלל חיוב בעלי הדין לחתום על זה, ומי שמסרב לחתום על הוספות כאלו אינו נחשב למסרב לדין תורה. (בבי"ד ירושלים אין נוסחאות אלו ודומיהן בכתב הבוררות, שהוא כסגנון שהיה מקובל בעבר בלבד).

חזרה ל"לקריאה נוספת"